מבין מאות החוקים שחוקקו בתשע"ח הצלחנו לברור שישה טובים או, לפחות, לא מזיקים • זה לא היה קל, אבל שווה לפתוח את השנה ברגל ימין
אריאל ויטמן
פורסם ב: 14.09.2018
מאז ראש השנה אשתקד הכנסת חוקקה כ־200 חוקים. כמעט לכל חוק יש היבט כלכלי, אבל אנחנו התעניינו בחוקים הכלכליים – אלה שיש להם השלכות כלכליות מובהקות. מבין החוקים ניפינו את אלה שכל בעל חשיבה כלכלית מינימלית יבין את הנזק שבהם, למשל חוק שעבר בתמיכה מקיר לקיר, אופוזיציה וקואליציה, שקובע כי מ־1 בינואר 2019 עובד שיתקבל לעבודה בידיעה שאת העבודה מבצעים בשבת יוכל להכריז על עצמו, מייד אחרי שהתקבל לעבודה, כשומר שבת ולא יעבוד ביום העבודה שבו מתקיימת הפעילות של העסק שקיבל אותו לעבודה. ברור שלו המצב היה הפוך – לא היה לחוק סיכוי לעבור. הרי אם עסק שומר שבת מחליט להתחיל לעבוד גם בשבת, האם זה הגיוני לחייב את עובדיו להתחיל לעבוד בשבת?
לחלופין, יש חוק חדש ש"מאפשר נקיטת אמצעים משמעתיים נגד סוכני תיירות מרפא ואוסר תיווך לעניין תיירות מרפא בידי מי שאינו סוכן תיירות מרפא רשום". במילים אחרות: הפיכת תחום מכניס לתחום של קרטל נוסף, בידי בעלי עניין, ויצירת גילדה נוספת הפוגעת בחופש העיסוק.
חוק פופוליסטי ומשעשע למדי שחוקק השנה הוא התיקון לחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57), שמחייב מענה אנושי כששירות התמיכה הוא טלפוני, בתוך שש דקות. מדוע משעשע? מכיוון שבאופן די הזוי משרדי הממשלה הוחרגו מהחוק. במילים אחרות, הממשלה ממשיכה לייצר חוקים שהיא עצמה לא מתיימרת לעמוד בהם.
ובכן, קשה מאוד לברור ממבול החוקים שניחתו עלינו בשנה האחרונה כמה חיוביים וטובים, אבל עשינו זאת באווירת החג, וכדי להתחיל את השנה ברגל ימין אנחנו מגישים לכם שישה חוקים חיוביים. שתהיה זו שנת חירות וניצחון לשכל הישר על הפופוליזם.
תיקון לחוק רישוי עסקים
עו"ד קובי בר־לב, שעוסק בדיני איכות הסביבה ורישוי עסקים, הסביר שמטרתו העיקרית של החוק, שהובילה הממשלה בעזרת יו"ר ועדת הפנים יואב קיש, היא הפחתת הרגולציה העודפת בישראל. לדבריו, "התיקון קובע רישוי דיפרנציאלי לעסקים בארבעה מסלולי רישוי: מסלול אחד על יסוד תצהיר של בעל העסק, שני מסלולים מזורזים ומסלול אחד 'רגיל'; הכל בהתאם למידת המורכבות של העסק ופוטנציאל הסיכון שלו".
יישום התיקון עתיד לקצר את משך הזמן שבו עסקים ממתינים לקבלת רישיון, ומנגד, יאריך את תוקף הרישיונות לחלק מהעסקים. לדעת בר־לב, "הדרישות המחייבות עתידות להיות פומביות, אחידות וברורות יותר מאלה הקיימות כיום. התיקון גם מחליש את הקשר שבין רישוי העסקים לחוק התכנון והבנייה ומאפשר, בנסיבות מסוימות, להעניק רישיון עסק גם לעסק שאינו עומד בכל הוראות חוק התכנון והבנייה". במסגרת החוק החדש, משרדי הממשלה חויבו לשקול גם שיקולים של עידוד הפעילות הכלכלית במשק ולבחון את ההשלכות הכלכליות של פעולותיהם על המגזר העסקי. לצד זאת, יוקם מערך אכיפה ייעודי ותינתן האפשרות להטיל עיצומים כספיים על בעלי עסקים, "במקום להגיש נגדם כתבי אישום", הבהיר עו"ד בר־לב.
תיקון רחב לפקודת הטלגרף
חוק ששותפים לו ושדחפו לקידומו משרדי ראש הממשלה, האוצר והכלכלה, ואשר עוסק במהפכה בשיטת הפיקוח של משרד התקשורת על יבוא ציוד תקשורת אלחוטי.
אם עד כה מגוון עצום של מוצרים כגון מחשבים וטאבלטים, ציוד אלחוטי למחשבים ומזגנים, רכיבי תקשורת לתעשייה, שלטים רחוקים מסוגים שונים, ובכלל זה לרכב ולרחפנים, נדרשו לאישור מצד משרד התקשורת בטרם כניסתם לישראל – לאחר הרפורמה יהיו שלושה מסלולים חלופיים:
קבוצה של מוצרים (תיעשה בחינה בוועדה בין־משרדית לגיבוש רשימה) שתקבל פטור מאישור משרד התקשורת; קבוצה של מוצרים שיהיה אפשר לייבא על בסיס הצהרה שהמוצרים עומדים בדרישות משרד התקשורת, בהתאם לכללים שייקבעו; ומוצרי הקבוצה האחרונה, כגון רחפנים, שיידרשו לאישור משרד התקשורת, כפי שנעשה עד היום.
רז הילמן, מנהל אגף יבוא מכס ותקינה באיגוד לשכות המסחר, הצהיר כי "לשכת המסחר מברכת את משרד התקשורת, שהוא משרד ממשלתי נוסף שמיישם את המלצותיה של ועדת לנג ובהמשך לכך את החלטת הממשלה בעניין. זאת מעבר לשיטת פיקוח על היבוא שהיא מבוססת הצהרה, כחלופה לשיטת פיקוח שמצריכה הגשת ניירת והמתנה לאישור לפני הכנסת המוצרים לישראל".
חוק הפקסים
החוק, שהובילו ח"כ שרן השכל וח"כ דוד ביטן, קובע כי כל גוף ממשלתי, כולל קופות החולים, יחויב לקבל מסמכים בדואר אלקטרוני. יונתן סורוצקין, חוקר בפורום קהלת, הבהיר כי "השימוש בפקס פגע באזרחי ישראל בשלוש צורות: בזבוז זמן וכסף בחיפוש אחר פקס, סיבוך הביורוקרטיה והיעדר אמינות בתקשורת, מה שקרוי בשפת העם 'לא קיבלתי'. כניסתו לתוקף של חוק הפקסים שם סוף לעשרות שנים של התעללות ביורוקרטית באזרח".
אתגר המכשיר המיושן נפל לאורך שנים על האזרח הקטן בלבד, משום שהפקידים עצמם עברו לאי־מייל כבר לפני כ־20 שנה, והפקסים שנשלחים אליהם מגיעים ישירות לאי־מייל שלהם. סורוצקין הוסיף כי "שקיפות ממשלתית איננה רק דו"חות מבקר ובקשות לחופש המידע, אלא מתן יכולת בסיסית לאזרח להוכיח כי הוא אכן מסר מסמך לפקיד, דבר שלא היה יכול לעשות עד היום. אנחנו מאמינים כי החוק יחסוך לאזרחים זמן רב ויגביר את האמינות והשקיפות כלפי האזרח".
מחלקה כלכלית נוספת
בשנה החולפת התקבלה הצעה ממשלתית חשובה שבאה לתקן את חוק בתי המשפט, ולפיה תוקם מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה, נוסף על זו הקיימת כיום בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפי החוק, המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה תדון כמו מקבילתה בנושאים כלכליים דוגמת דיני ניירות ערך, תביעות בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ותובענות ייצוגיות שלהן זיקה לניירות ערך.
עו"ד רפאל ליבא, שותף בכיר וראש מחלקת הליטיגציה במשרד איתן מהולל & שדות, סיפר כי "החוק שהקים את בתי המשפט הכלליים מבוסס על מודל זהה הקיים במדינת דלאוור בארה"ב, שמייצב אותה כמובילה בתחום דיני החברות. הקמת המחלקה הכלכלית הנוספת תאפשר ניהול יעיל יותר של הליכים, באופן שיופחת עומס התיקים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שכעת יועברו למקבילתה שבחיפה". בד בבד, "התיקון לחוק יקל על ציבור המתדיינים בצפון, שעד לתיקון היה צריך לכתת רגליו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המהלך מהווה ציון דרך משמעותי בהתפתחות שוק ההון בישראל".
הסבה של מבנים למלונות
תיקון מס' 119 לחוק התכנון והבנייה (סעיף 62א), שאותו הוביל שר התיירות יריב לוין, קובע כי ועדה מקומית רשאית לאשר הסבה של מבני משרדים, מלאכה או מסחר המצויים בתחום השיפוט שבו היא פועלת לייעוד מלונאי. שינוי הייעוד יכול להיעשות רק לעניין בניין שבנייתו הושלמה, והוא מותנה בכך שהשטח הכולל המותר לבנייה באותה קרקע לא ישונה.
משמעות התיקון, לדברי עו"ד יואב סגל, שותף במשרד קוסטליץ ושות', היא שאם "בעבר על מנת להסב ייעוד של מבנה מהסוג המפורט בתיקון למלונאות צריך היה לפנות לוועדה המחוזית (לאחר אישור הוועדה המקומית), כעת ההליך פשוט, זול וקצר יותר. יתרון נוסף מבחינת היזמים הוא שהם יכולים לזכות מהר יותר בוודאות משפטית בבואם להחליט אם להסב מבנה מסוים למלון".
הסדרת ערוצים ייעודיים
החוק שהובילה ח"כ שרן השכל נולד מה"חרב החדה" שהוטלה על צווארו של ערוץ 20. אלעד מלכא, מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת, הסביר כי "הערוץ הוקם כערוץ מורשת ולא כערוץ מסחרי רגיל. שתי סיבות מרכזיות לכך: הראשונה, הרשות השנייה נמנעה ממתן רישיונות, והשנייה נעוצה בעלויות הרישיונות".
ערוץ מסחרי שביקש לקום נדרש לשדר חדשות ולהשקיע בהן כ־70 מיליון שקלים בשנה, להשקיע כ־220 מיליון שקלים בשנה בתוכני "סוגה עילית" ועוד חובות השקעה, למשל בקולנוע. "מעבר לכך", אמר מלכא, "התפיסה שכוננה את הרגולציה על הערוצים המסחריים היתה שמדובר במשאב ציבורי שהמדינה ממקרת החוצה, ומשכך יש לה הסמכות לפקח על התוכן המשודר כמעט בכל אספקט. החקיקה החדשה יצרה מנגנון, שלפיו עד מחזור הכנסות של 80 מיליון שקלים בשנה כמעט אין חובות רגולטוריות על הערוצים המסחריים".
כך, לדברי מלכא, "נפתחה הדלת לערוצים חדשים להיכנס לשוק. כמו כן, צומצמו סמכויות הרשות השנייה לעיסוק ולהתערבות בתכנים ובאה בשורה לחופש הביטוי. בקרוב אנו צפויים לראות תוכני טלוויזיה מעניינים ומגוונים יותר הודות לחקיקה זו".